Vayedaber

Shabbath

Daf 83a

משנה: כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה. כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין לְצוֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אֵין נִיטָּלִין אֶלָּא לְצוֹרֶךְ:

Traduction

R. Juda dit: il est permis de déplacer tous les ustensiles, à l’exception de la grande scie de bois, ou du soc de charrue. On peut aussi les déplacer, soit pour son usage personnel, soit même sans ce but. Selon R. Néhémie, on ne peut les prendre que pour son usage.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל הכלים ניטלין בשבת חוץ וכו'. ובנוסחת המשנה של הש''ס בבלי גריס הכא ר' יוסי אומר כל הכלים וכו'. המסר הגדול מגירה גדולה שמנסרין בה הקירות ויתד של המחרישה הוא הכלי שחורץ בארץ ולפי שכלים כאלו קפיד עלייהו שלא יפסידו והוי מוקצה מחמת חסרון כיס:

כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך. מסקנת פירושא דמתני' כך הוא כל הכלים שמלאכתן להיתר כגון קערות וכוסות וכיוצא בהן ניטלין הן בין לצורך גופו או מקומו ובין שלא לצורך גופו או מקומו אלא שמטלטלו בשביל עצמו של הכלי שלא יגנב או שלא יהא נפסד ויתייבש בחמה ומטלטלו מחמה לצל. וכלים שמלאכתן לאיסור כגון מכתשת וריחיים וכיוצא בהן שהן לדברים שאסור לעשות בשבת ניטלין הן בין לצורך גופו להשתמש בהן דבר המותר ובין לצורך מקומו של הכלי. אבל לצורך עצמו של הכלי כגון מחמה לצל או שלא יגנב אסור:

ר' נחמיה אומר אפילו כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו או לצורך מקומו מותר אבל מחמה לצל או כיוצא בו שהוא בשביל עצמו של הכלי נקרא שלא לצורך ואסור ואין הלכה כר' נחמיה:

משנה: קָנֶה שֶׁל זֵיתִים אִם יֶשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה. וְאִם לָאו אֵין מְקַבֵּל טוּמְאָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּל בַּשַּׁבָּת:

Traduction

Lorsqu’en tête d’une tige creuse pour olives (583)Elle sert à contrôler la maturité des olives. C'est donc un ustensile. il y a un nœud, elle est susceptible d’impureté; au cas contraire, non. En tous cas, on peut la transporter le samedi pour soi.

Pnei Moshe non traduit

מתני' קנה של זיתים. שהוא עשוי לבדוק בו הזיתים שכנסן במעטן כדי שיתאסף שמנן בתוכן ויהא נוח לצאת ובודק אותן בקנה. אם כבר הגיעו לעצרן בבית הבד:

אם יש קשר בראשו. כעין פקק שבקנה קולמוס מקבל טומאה לפי שמשתייר בהקשר שמן הזב מהזיתים ועשוי הוא לכך שיהא רואה בו אם נתרככו הזיתים להוציא שמנן והוי הקשר כבית קבול:

ואם לאו. שאין בו קשר אינו מקבל טומא:

דהוי ליה פשוטי כלי עץ ואעפ''י שהוא חלול אין חללו עשוי לקבל כלום:

בין כך ובין כך ניטל בשבת. שהרי כלי הוא שמהפך בו הזיתים:

הלכה: רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי נְחֶמְיָה דְאָמַר אֵין נִיטָּלִין אֶלָּא לְצוֹרֶךְ: רִבִּי יוֹחָנָן וְרַבָּנִן דְּתַמָּן. חַד אָמַר. לְצוֹרֶךְ. לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ. שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אֵין נִיטָּלִין אֶלָּא לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ. וְחָרָנָה אָמַר. לְצוֹרֶךְ. לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ. שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אֵין נִיטָּלִין אֶלָּא לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָן. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל הַמְּלֵאִין שֶׁמְטַלְטְלִין אוֹתָן שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ וְעַל הָרֵיקָנִין שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ לְמַלּוֹתָן. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל שֶׁאֵין בְּדַעְתּוֹ לְמַלּוֹתָן. שֶׁבֶּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אַתְיָא דְבֵית שַׁמַּי כְרִבִּי נְחֶמְיָה. אַתְּ אָמַרְתָּ. הֲלָכָה כְרִבִּי נְחֶמְיָה. וְלֹא הֲלָכָה כְבֵית שַׁמַּי.

Traduction

R. Juda dit au nom de Rav que l’avis de R. Néhémie disant qu’ ''on peut seulement les prendre pour son usage'', sert de règle. R. Yohanan et les rabbins de Babylone l’expliquent diversement: l’un dit qu’il s’agit de l’usage personnel, et en ce cas seul, R. Néhémie permet de les prendre; l’autre dit qu’on entend par ''usage'' le besoin que l’on a de l’objet même et de sa place, ou du manque de l’un et de l’autre, auquel cas R. Néhémie permet seulement de les prendre si l’on a besoin des objets même et de leur place. On a enseigné que R. Judan dit: l’école de Shammaï et celle de Hillel s’accordent à dire que les vases pleins de fruits peuvent être déplacés même si l’on n’en a pas besoin, ainsi que les vides qu’on se propose d’emplir; la discussion n’a lieu que pour les vases vides que l’on n’a pas l’intention d’emplir de suite, et Shammaï interdit alors de les déplacer, tandis que Hillel le permet. - Est-ce à dire que cet avis de Shammaï n’est d’accord que selon R. Néhémie, et qu’il s’agit seulement d’autoriser le déplacement pour l’usage personnel? -Non, il a été dit que l’avis de R. Néhémie sert de règle, sans parler de celui de Shammaï; c’est qu’il y a aussi conformité avec l’avis de Hillel, et que l’on entend par ''usage'' celui de l’objet même et de sa place. –

Pnei Moshe non traduit

גמ' רב יהודה בשם רב וכו'. ולקמן פריך עלה:

ר' יוחנן ורבנן דתמן. של בבל פליגי בפירושא דמתני' חד אמר וכו' ושלא לצורך גופו אלא לצורך מקומו קרי נמי שלא לצורך ור' נחמיה אומר וכו' ואידך ס''ל דצורך מקומו לצורך הוא ושלא לצורך היינו שלא לצורך גופו ושלא לצורך מקומו אלא מחמה לצל ור' נחמיה אומר וכו' אבל מחמה לצל לא:

לא נחלקו ב''ש וב''ה. פלוגתייהו בתוספתא פ' ט''ו היא דגריס שם ב''ש אומרים אין ניטלים אלא לצורך וב''ה אומרים לצורך ושלא לצורך ולא נחלקו על כלים המלאין וכן על הריקנים ויש בדעתו למלאותן היום שמטלטלין אותן אפי' שלא לצורך גופן או מקומן דהא מיהת ראויין הן למלאותן ויש לו צורך למה שבתוכן. ועל מה נחלקו על הריקנים שאין בדעתו למלאותן היום:

אתיא דב''ש כר' נחמיה. ופריך אי הכי את אמרת לעיל בשם רב הלכה כר' נחמיה ולא הלכה כב''ש היא בתמיה והלא ב''ש במקום ב''ה אינה משנה:

הלכה: דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. קָנֶה שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת בּוֹדֵק הַזֵּיתִין. כֵּיצַד הָיָה יוֹדֵעַ. אִם מְלוּכְלַךְ בְּמַשְׁקֶה בְּיָדוּעַ שֶׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּטְעָן. וִאִי לֹא. בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּטְעָן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. לֹא תַנֵּי שְׁמוּאֵל אֶלָּא לִהְיוּת שׁוֹלֶה בוֹ הַזֵּיתִין. קָנֶה שֶׁהִתְקִינוֹ לִהיוֹת פּוֹקֵק בּוֹ הַחֲלוֹן. נֵימַר. אִם הָיָה קָשׁוּר וְתָלוּי פּוֹקְקִין בּוֹ. וִאִילֹא אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מוּתְקַן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְתָלוּי. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָֽשְׁכֵנִי חִילְפַיי וְהַרְאֵינִי נֶגֶר מִשֶּׁל בֵּית רִבִּי קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִכֵּיוָן שֶׁנִיטְּלוֹ וְנִיתְּנוֹ לְתוֹךְ יָדוֹ נַעֲשֶׂה כְמַפְתֵּחַ.

Traduction

Chez R. Yanaï, on explique pourquoi ''la tige creuse, préparée pour examiner la maturité des olives'', est susceptible d’impureté; c’est à cause de sa destination, ainsi déterminée: si le bout se trouve humecté de sève au contact des olives, il est certain qu’elles sont mûres pour l’opération du pressoir; au cas contraire, non. R. Mena répliqua: Samuel a enseigné différemment, que cette tige creuse sert à puiser des olives du pressoir. Si une tige est destinée à fermer le verrou d’une fenêtre, dira-t-on que l’on peut seulement l’employer à cet effet si elle y est attachée et suspendue, et que c’est interdit au cas contraire? R. Simon b. Gamliel dit qu’il suffit de l’y avoir destinée, sans attache. Mais n’est-il pas dit, par R. Yohanan, qu’un certain Hilfia l’entraîna à voir que le crochet servant à fermer chez Rabbi était attaché, non suspendu? N’est-ce pas contraire aux 2 préopinants, dont l’un exige les 2 conditions et l’autre aucune? C’est que, répondit R. Judan, du moment qu’on a pris cette tige en main, elle est considérée presque comme une clef, qu’il suffit de voir attachée pour s’en servir.

Pnei Moshe non traduit

גמ' דבי ר' ינאי אמרי קנה וכו'. לפרש מהו קנה של זיתים וכדפרי' במתני':

המעטן. הוא הכלי שצוברין בו הזיתים להתאסף שמנן ע''י שמתחממים יחד:

א''ל ר' מנא לא תני שמואל. לפרש להיות בודק הזיתים אלא להיות שולה בו הזיתים מן המעטן וקמ''ל דאפי' אינו עשוי לבדוק בו אלא שע''י הקשר שבראשו מוציא הוא הזיתים הוי ליה בית קבול:

קנה וכו' נימר. דכך הוא הדין שאם היה קשור ותלוי שאינו נגרר בארץ פוקקין בו בשבת וכו' וכך הוא בתוספתא פ' ט''ו:

משכני. משך אותי חילפיי והוא אילפא והראה לי הנגר של בית רבי שנועלין בו והיה קשור ואינו תלוי וזהו דלא כמאן:

א''ר יודן וכו'. כלומר לעולם כרשב''ג ס''ל דמכיון שנטלו ונתנו לתוך ידו להכינו לכך נעשה כמפתח ופותח ונועל בו והוא שהראהו קשור נזדמן הוא כך ולא שהיה צורך להיות קשור אלא בהתקינו לכך נמי סגי:

כֶּלִי הַמְיוּחַד לְאִיסּוּר מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ לְצוֹרֶךְ. לְהֵיתֵר בֵּין לִצוֹרֶךְ בֵּין שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. רְאֵה עַד אֵיכָן הֵיקִילוּ בַשַּׁבָּת. שֶׁאֲפִילוּ דְבָרִים שֶׁאֵין תַּשְׁמִישָׁן לְשֵׁם שַׁבָּת הִתִּירוּ אוֹתָן לְשֵׁם שַׁבָּת. דָּמַר רִבִּי לָעְזָר. דֶּלופִקֵי לָמָּה הִיא טְמֵיאָה. מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁמָּשׁ אוֹכֵל עָלֶיהָ. בַּסִּיס דִּידֵיהּ לָמָּה הִיא טְמֵיאָה. מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד עָלֶיהָ. רְאֵה עַד אֵיכָן הֶחֱמִירוּ בְטוּמְאָה. שֶׁאֲפִילוּ דְבָרִים שֶׁאֵין תַּשְׁמִישָׁן לְשֵׁם טַבֶּלָּה. 83a טִימְאוּ אוֹתָן לְשֵׁם טַבֶּלָּה.

Traduction

Tout ustensile ayant une destination interdite pourra être employé si l’on en a besoin le samedi; s’il a un emploi permis, on peut le prendre en tous cas. Vois, dit R. Yossa, combien l’on a accordé de facilités le samedi, puisque l’on a permis d’employer, pour l’usage de ce jour, même des objets dont on ne se sert pas d’ordinaire à ce moment et qui comportent un caractère d’interdit. R. Eliézer dit aussi des règles plus sévères en fait de pureté: pourquoi la table (ou delfikh trépied) est-elle présumée impure? Parce que le domestique (peu scrupuleux) y mange; et de même, ce qui lui sert de base (basis), parce que le domestique s’y tient debout. On peut voir quelle est la sévérité des lois de la pureté, puisque l’on considère comme tablette ce qui n’a pas ce but d’ordinaire, et qu’elle est susceptible d’impureté.

Pnei Moshe non traduit

כלי המיוחד לאיסור מטלטלין אותו לצורך מקומו ואם הוא מיוחד להיתר בין לצורך ובין שלא לצורך:

שאין תשמישן לשם שבת. שאינן עשויין להשתמש בהן בשבת והתירו אותן לטלטל לשם שבת:

דאמר ר''א דלופקי למה היא טמאה. כדתנן בפ' כ''ב דכלים השלחן והדלופקי וכו'. ובסיס דידיה שהדלופקי נתון עליו מפני שהשמש עומד עליו כשמסדר את הכלים וא''כ ראה עד היכן החמירו בטומאה שטימאו את הבסיס משום טבלא. ואעפ''י שאינו עשוי לשם כך. ומעתה ראה עד היכן הקילו בהיתר טלטול כלים בשבת שהדלופקי עם הבסיס שלו ניטלין הן בשבת:

אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּלְגֵּז לָתֵת עָלָיו לקָּטָן. הַכּוּשׁ וְהַכַּרְכַּר לִתְחוֹב בּוֹ. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. שְׁרָא לִי רִבִּי אַבָּהוּ מֵיסַב קִילוֹרִית בַּשַּׁבָּת. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְּשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מַחַט שֶׁל יָד לִיטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. דִּלֹכֵן מַה בֵין קוֹץ לָזֶה. רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מָהוּ מִיגְבְּלָתָהּ בְּיוֹם טוֹב. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ אוֹכֵל נֶפֶשׁ.

Traduction

– ''Une espade, ou une fourchette, etc.'' R. Simon raconte que R. Abahou lui permit d’emporter un collyre le samedi. En effet, dit R. Aba b. Cohen au nom de R. Sheshet, notre Mishna le confirme, en permettant le transport ''d’une aiguille pour enlever l’épine''; or, si le collyre était interdit, ceci le serait aussi, car ces 2 objets ne diffèrent pas. R. Aba demanda devant R. Mena s’il est permis de préparer le collyre au jour de fête, comme l’on peut pétrir en ce jour; non, fut-il répondu, parce que ce n’est pas un objet de nourriture.

Pnei Moshe non traduit

אח הרחת וכו'. מיסב קילורית בשבת. אם מצער אותו מותר ליטלו הימנו:

מתני' אמרה כן מחט של יד וכו' דאם לא כן מה בין קוץ שמותר ליטלו לבין זה אלא ודאי דמיא להיתרא דקוץ:

מהו מיגבלתה ביו''ט. אגבינה דהוזכרה במתני' קאי אם מותר לגבל את הגבינה ביו''ט וא''ל וכי אינה אוכל נפש דקסבר כשם שלישה מותרת ביום טוב. כך מותר לגבן את הגבינה בי''ט:

Shabbath

Daf 83b

משנה: כָּל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת שִׁבְרֵיהֶן נִיטָּלִין וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה. שִׁיבְרֵי עֲרֵיבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית. וְשֶׁל זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן שִׁיבְרֵי עֲרֵיבָה 83b לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה. וְשֶׁל זְכוּכִית לָצוּק בְּתוֹכָן שֶׁמֶן:

Traduction

Pour tous les ustensiles qu’on peut déplacer au jour du Shabat, cette autorisation s’étend aussi à leurs morceaux, à condition que le tesson puisse servir à un usage. Ainsi, les pièces d’un pétrin doivent être assez grandes pour couvrir l’ouverture d’un tonneau; les morceaux d’un verre brisé doivent suffire à boucher un flacon. R. Juda y ajoute la condition que les fragments puissent s’employer au même usage que l’entier. Ainsi, dans les morceaux de pétrin, on devra pouvoir verser une bouillie, et de l’huile dans les fragments du verre (et la contenir).

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהם. בין שנשברו מקודם השבת ובין שנשברו בשבת ובלבד שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכה כגון של עריבה לכסות בהן וכו'. ואעפ''י שאין זה מעין מלאכתן הראשונה ר' יהודה אומר וכו' מעין מלאכתן. הראשונה של עריבה לצוק לתוכה מקפה שדומה לעיסה שהשתמשו בערובה ושל זכוכית שיהו השברים ראויין לצוק בתוכן שמן ולא פליג ר' יהודה אלא בכלי שנשבר בשבת דקסבר נולד הוא. אבל בנשבר מקודם השבת מודה הוא שהרי הוכן לאיזו מלאכה מבעוד יום ואין הלכה כר' יהודה:

משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר פְּקַק הַחַלּוֹן בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי פּוֹקְקִין בּוֹ. וְאִם לָאו אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ: כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּכִסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת אֲבָל בְּכִסּוּיֵי הַכֵּלִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת:

Traduction

Quant à la fermeture des fenêtres, R. Eliézer dit que l’on peut y employer ce qui est déjà attaché et suspendu au devant; au cas contraire, non. Selon les autres sages, on peut l’y suspendre en tous cas. On peut déplacer le samedi tous les couvercles d’ustensiles (adhérents à la terre), s’ils ont des anses. Toutefois, dit R. Yossé, cette règle ne s’applique qu’aux couvercles sur des cavités de terre (citernes ou puits); mais, s’il s’agit de couvercles d’ustensiles, on peut en tous cas les enlever le samedi.

Pnei Moshe non traduit

מתני' פקק החלון. דבר שהוא סותם בו את החלון לר''א בזמן שהוא קשור ותלוי שאין החבל שהוא קשור בו נגרר על הארץ פוקקין בו. ואם לאו שהוא נגרר בארץ הוי ליה כמוסיף על הבנין וקסבר ר''א אין מוסיפין על האהל בשבת ואפילו הוא עראי וחכמים אומרי' וכו' דמוסיפין על אהל עראי בשבת והלכה כחכמים:

כל כסוי הכלים שיש להם בית אחיזה לאחוז בהן ניטלין בשבת:

א''ר יוסי בד''א וכו'. המסקנא היא דבכיסוי קרקעות כגון כיסוי של בורות וחריצין לכ''ע עד שיש להן בית אחיזה. ובכיסוי כלים לכ''ע ניטלין. ואע''פ שאין להן בית אחיזה ודוקא שיש תורת כלי על הכיסוי וכי פליגי בכיסוי כלים המחוברין לקרקע וכגון שהן טמונים בארץ כגון חבית הטמונה בארץ וכיוצא בה דת''ק סבר גזרינן הני אטו כיסוי קרקעות ועד שיהא להן בית אחיזה ורבי יוסי סבר לא גזרינן והלכה בחכמים אבל בכיסוי התנור שאינו טמון בארץ לכ''ע אף על פי שאין לו בית אחיזה מותר לטלטלו:

משנה: הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּירוּיָא אִם מְמַלְאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מְמַלְאִין בָּהּ. וְאִם לָאו אֵין מְמַלְאִין בָּהּ. זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַטָּפִיחַ מְמַלְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת:

Traduction

On peut puiser de l’eau dans une courge creuse, caruon, équilibrée par une pierre, si en l’emplissant, la pierre ne tombe pas; au cas contraire, c’est interdit. Lorsqu’un cep de vigne est fixé dans un cruchon, on peut l’employer à puiser de l’eau le samedi.

Pnei Moshe non traduit

מתני' האבן שבקירוי'. היא דלעת יבשה חלולה. ולפי שמתוך שהיא קלה כשממלאין בה מים אינה שואבת אלא צפה היא וניתנין בה אבן להכבידה:

אם ממלאין בה ואינה נופלת. האבן שבתוכה שהדקה יפה ממלאין בה ואם לאו הרי האבן כשארי אבנים שאסור לטלטלן ונעשה הקרויה בסיס לדבר האסור אין ממלאין בה:

זמורה. של גפן שהיא קשורה בטפיח להפך ששואבין בו מים מן הבור ממלאין בה בשבת דשויא כלי להך זמורה:

הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן. זְכוּכִית כְּדֵי לִגְרוֹד בּוֹ רֹאשׁ הַכַּרְכַּר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. רִבִּי אָחָא רִבִּי מַייְשָׁא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּקַיְסָרִי. כָּאן בְּעָבָה כָּאן בְּחַדָּה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כָּאן בִּמְטַלְטֵל. כָּאן בְּמוֹצִיא.

Traduction

Plus haut (8, 6), on assigne pour mesure au verre ''qu’il y ait de quoi gratter, etc.'', tandis qu’ici on fixe une autre mesure plus grande? C’est que, dit R. Aha ou R. Mesha au nom des rabbins de Césarée, plus haut il s’agit d’un morceau épais (il suffit de peu), tandis qu’ici il est question de verre mince (585)V. Mischbeçoth zahab, n° 308. ''pour couvrir le pot'' (il en faut plus); selon d’autres, il s’agit ici de simple déplacement, tandis que plus haut c’est le transport (défendu pour une mesure moindre).

Pnei Moshe non traduit

גמ' תמן תנינן. לעיל בפ' המוציא זכוכית וכו' והכא הוא אמר הכין שיעורא אחרינא לשברי זכוכית. ומשני ר' אחא כאן בפ' המוציא בעבה וראויה לגרור. כאן. והכא בדקה שהיא חדה. א''נ איפכא חדה ראויה לגרור בה:

ואית דאמרי. דמעיקרא ל''ק דכאן לענין טלטול הוא ובעינן שיעורא דנפיש וכאן בפ' המוציא לענין הוצאה ואם יש בה כדי לגרור איכא שיעורא להוצאה וגרסינן להא שם בהלכה ו':

הלכה: אֲנָן תַּנִּינָן. הָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. תַּנֵּי דְבֵי רִבִּי. וְהָאוֹכְלִין וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אִיתָפַּלְּגוֹן רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וְרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף כְּמַתְנִיתִין. רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְתַנֵּי דְבֵי רִבִּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּירוּיָה אִם מְמַלִּין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת. מְמַלִּין בָּהּ. כֵּיוָן שֶׁהִיא אָפִיצָה לָהּ כְּגוּפָהּ הִיא. וְסֵיפָא פְלִיגָא עַל רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. וְאִם לָאו אֵין מְמַלִּין בָּהּ. אָמָר רִבִּי יוּדָן. כֵּיוָן שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְהַכְבִּיד נַעֲשֶׂה כִמְטַלְטֵל קִירוּיָא עַל גַּב הָאֶבֶן. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. נַעֲשֶׂה כִמְטַלְטֵל קִירוּיָה עַצְמָהּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. נוֹטֵל אָדָם בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ כַלְכָּלָה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וְתַנֵּי דְבֵי רִבִּי. הָאֶבֶן וְהָאוֹכְלִין בְּתוֹכָהּ. רִבִּי כֹהֵן בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. תִּינּוֹק עָשׂוּ אוֹתוֹ כְאוֹכְלִין. תַּמָּן אָמְרִין. עָשׂוּ הָאֶבֶן בְּיַד הַתִּינּוֹק כְּקַמֵּיעַ מוּמְחֶה בְּיַד תִּינּוֹק.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' אנן תנינן האבן בתוכה. אמתני' דלקמן ריש פ' נוטל קאי דתנינן נוטל אדם את בנו והאבן בידו כלכלה והאבן בתוכה:

תני דבית רבי. והאוכלין והאבן בתוכה. דדוקא כשיש ג''כ אוכלין בתוכה ניטלת נמי עם האבן דנעשית בסיס לדבר המותר ולדבר האסור ובטל האבן לגבן:

איתפלגון בהא היאך תנינן בההיא מתני' ר' חייא וכו':

מתני' דהכא. פליגא על ר' יוחנן דהא תנינן האבן שבקירויה וכו' ממלאין בה. ומשני שאני הכא דמכיון שהיא אפוצה לה נדחקת בה כגופה של קירויה הוא:

וסיפא פליגא על ר' חייא בר יוסף. דהא קתני ואם לאו שאינה אפוצה אלא נופלת היא כשממלאין בה אין ממלאין בה ואיהו תני התם דאפי' האבן בלבד בתוך הכלכלה ניטלת היא:

אמר ר' יודן. היינו טעמא דר' חייא בר יוסף דהכא מכיון שהאבן עשויה להכבידה האבן הוא העיקר והקירויה טפלה להאבן ונעשה כמטלטל הקירויה על גב האבן והלכך אין ממלאין בה:

מה עבד לה ר' יוחנן. והשתא מ''ט דהרישא אליבא דר' יוחנן לימא נמי דהאבן הוא העיקר ואמאי ממלאין בה:

נעשה כמטלטל קירויה עצמה. ברישא היינו טעמא דכשהיא אפוצה ואינה נופלת אעפ''י שהאבן עשוי להכבידה אפי' כן נעשה כמטלטל קירויה עצמה:

מתני' פליגא על ר' יוחנן נוטל אדם בנו וכו'. כלו' דמ''מ ההיא מתני' גופה קשיא לר' יוחנן דאיהו תני בסיפא התם כדבית רבי והאוכלין והאבן בתוכה ואמאי ברישא נוטל אדם את בנו והאבן בידו:

תינוק עשו אותו כאוכלין. היינו טעמא דרישא דהתם דהאבן בטל לגבי התינוק כמו שהאבן בטל לגבי האוכלין בהסיפא:

תמן. בבבל אמרין דעשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד התינוק. כלומר שהאבן בעצמו הוא ראוי לו לשחוק בו וכמו שאם היתה קמיע מומחה ביד התינוק היה יכול להוציאה עמו וכך הוא האבן שביד התינוק:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source